קודם כל, אני רוצה לתקן. אני אשתו לעתיד. הייתי אמורה להיות אשתו לעתיד של ג'וש בון. הזכות הזאת נלקחה ממני. היא נלקחה ממני בגלל פוסט טראומה. בגלל כל מה שאנחנו מזהירים כבר כל כך הרבה זמן. פוסט טראומה היא פציעה, הלם קרב היא פציעה, ויש לה מחיר, ואני שילמתי את המחיר הזה. לצערי, שילמתי אותו בעתיד שלי. ג'וש, כל החלום שלו וכל מה שהוא רצה זה להגיע למדינת ישראל. הוא נלחם ארבע פעמים כדי להתגייס לצה"ל. הגיע לפה בתוך חייל בודד, בלי שאף אחד עזר לו. לבד עם עצמו, עם הכסף שלו ושל ההורים שלו. הוא הגיע לפה, התגייס לגולני בלי מילה בעברית, עשה מילואים שוב ושוב ושוב, לא משנה איפה הוא היה בעולם - והוא היה בעולם. לפני השביעי הוא הגיע לפה, התגייס ביחד עם כולם ומאז 748 ימים לא עזב את השליחות שלו, למעט באמת שבועיים לפני שהוא נלקח ממני באכזריות כזאת על ידי פוסט טראומה. היו לנו תכניות להתחתן, להביא ילדים, לעבור לעוטף, להמשיך את השליחות שלו, להגן על העם. זה כל מה שהוא רצה. זה כל מה שאני רציתי. וזה פשוט באכזריות באמת נלקח מאתנו. אני פה לא רק בשביל העתיד שלי שנגזל ממני, אלא בשביל לתת קול לכל - אתם קוראים להם שקופים, אבל הם לא שקופים. הם פה והם חיים והם צריכים עזרה, וזה המקום שלנו, ואני רוצה להקריא לכם את מה שאימא שלו ביקשה ממני להעביר לכם: חברי הכנסת הנכבדים, אני אימו של ג'ושע סטייסי. מאז שאני זוכרת את עצמי, ג'ושוע רצה להיות לוחם בצה"ל. כאשר התקבל סוף סוף לצה"ל, הוא חי כדי לשרת ולהילחם למען ישראל ולמען אחיו לנשק. הוא שירת בנאמנות 748 ימים, מ-7 באוקטובר. אני עדיין לא יודעת אם בכלל יש חייל מילואים נוסף ששירת מספר ימים כמוהו. הוא היה צלף, מגיסט וגם חלק מצוות פינוי פצועים. כצלף אני בכלל לא בטוחה שמישהו יכול להשתוות לרמת המיומנות שלו. ובאשר למסירותו, הוא פשוט סירב להפסיק להיות חייל, משום שידע את חשיבות סיום המלחמה. הוא הרגיש מחויב להגן על חיילים אחרים ועל אזרחים ובמיוחד על אלה שיש להם משפחות. הוא עשה הרבה מעבר לנדרש ומבחינתו זה היה כבוד. מדי פעם שוחחנו אפילו על האפשרות שהוא ייהרג בקרב. הוא אמר לי שהוא רוצה להיקבר בהר הרצל. זה היה חשוב לו, להיקבר לצד הגיבורים בדיוק כמוהו. הוא היה לוחם בנשמה שלו, ומגיעה לו קבורה של לוחם. לצערי הוא הפסיד במאבק מול פוסט הטראומה שהחמירה עם הזמן, ובגלל שהוא הפסיד בקרב הזה, וכתוצאה מכך סיים את חייו, לאחר ששוחרר כשבועיים אחרי שירות צבאי, נשללה ממנו הקבורה הצבאית ההולמת, עם כל הכבוד וההוקרה שהגיעו לו על ההקרבה העצומה והאין סופית שלו. אני מפצירה בכם לעשות כל מה שנדרש כדי שג'ושוע וכל לוחם אחר במצב דומה לא יידחקו הצידה ולא יישלל מהם הכבוד שמגיע להם. הבן שלי הציל חיים, הוא נלחם ונתן את הכל, את כל מה שהיה לו למען ישראל. הוא ראוי להיות מוכר כחלל צה"ל ולהיקבר במלוא הכבוד שמגיע לכל גיבור כמוהו על החיים שהקדיש מרצונו למדינת ישראל והעם שהוא אהב. וזה בדיוק זה. הוא הגיע לישראל כדי להגן על כל אחד שיושב פה בחדר. הוא לא היה חייב. הוא נתן את החיים שלו ואת הנפש שלו בשביל שאנחנו נוכל לשבת פה ולדבר, סליחה, על דברים שהם כל כך לא חשובים כרגע. יש אנשים שצריכים את העזרה. יש פה אפשרות להשתמש בקול שלו בשביל לתת מעמד ובשביל לתת אופציה לכל חייל אחר שרוצה להילחם בשביל המדינה שלנו, לא משנה אם הוא מאוסטרליה או מארצות הברית או מזנזיבר. כל בן אדם שרוצה. וזה המקום שלנו בתור עם, להתאחד ולהבין שיש פה משהו שצריך לעשות וצריך לשנות. תודה.

לא רק זה, חשוב לי רק להגיד לכל מי שהיה או לא היה, או ראה או לא ראה - ג'וש נקבר עם דגל ישראל, וג'וש נקבר עם דגל גולני, מספר דגלי גולני. הייתה לו קבורה צבאית, שלא בטובה של אף אחד. אנחנו לא מבקשים טובות. אנחנו מבקשים את המינימום הנדרש עבורו ועבור, לצערי, אחרים, שיבואו אחריו. זה שהוא לא היה במילואים באותו רגע לא הופך אותו להיות פחות מגיבור ישראל. לא הופך אותו להיות פחות מחלל צה"ל. לא חלל מערכות הביטחון, לא כלום. חלל צה"ל.